יין בישראל – תמונת מצב

מאת: חיים גן 

בקנה מידה בינלאומי, ישראל היא "מדינת-יין" קטנטנה: בהשוואה למדינות מערב אירופה או צפון אמריקה ודרומה, היא אינה מייצרת או צורכת יינות (ואף לא כהלים ושיכרים) בכמויות משמעותיות – גם במספרים מוחלטים, וגם באופן יחסי למספר תושביה – כלומר, הצריכה לנפש.
 
שוק היין השנתי בישראל מוערך כיום בכ-150 מיליון דולרים בלבד, ויקבי כרמל מזרחי – עדיין ענק מושגים מקומיים – תורמים כמחצית מהיקף המכירות בו. את היתרה חולקים כל שאר הגורמים העוסקים בישראל בייצור, בייבוא ובהפצת יינות. שוק היינות ה"מבורקד" (שאליו משתייכים רשתות השיווק, המרכולים והחנויות הפרטיות המפעילות קופה רושמת המופעלת על-ידי ברקוד), מרכז כ-55% משוק היינות בישראל. חנויות-יין מתמחות תורמות כ-16% מהמכירות, מסעדות ובארים – כ-14%. 
 
ללא ספק, עדיין מוקדם לדבר על "תרבות שתייה מבוססת" בישראל: היא עדיין לא קיימת כאן, פשוטו כמשמעו. עם זאת, אפשר לומר שבשלהי שנות השמונים החלו להסתמן ניצניה של "תרבות שתייה": עדות לכך הוא הגידול בצריכה השנתית לנפש מכארבעה ליטרים לפני כעשר שנים לכשבעה כיום. משנה תוקף יש לייחס לעובדה, שלפני כשלוש שנים עדיין צרך הישראלי רק חמישה ליטרים יין בשנה! באחוזים, הגידול משמעותי. בכמויות - לא.מאידך המחיר הממוצע לבקבוק עלה ב 150%.
 
היינות הלבנים החצי-יבשים, ששלטו בסל מותגי היין הישראלי, מפנים את מקומם יותר ויותר ליינות אדומים יבשים. את קצב ה"עריקה" מיינות לבנים לאדומים ממחישים היטב נתונים, העולים מסקרים שקיימה בשנים האחרונות חברת TGI Single Source: סקר מקיף ביותר, שנערך בין מאי 1999 למאי 2000 בקרב כעשרת אלפים צרכנים יהודים מעל גיל 18, העלה כי כארבע חמישיות מהם צורכים יין, וכי 27.4% מכלל צרכני היין שבינם מעדיפים יין אדום; בסקר העוקב שערכה חברה זו – גם כן במשך שנה – נותר שיעור צרכני היין דומה, אך הנתח שתפשו בכללם צרכני יין אדום תפח ל-33.4%!
 
אודות אופיה של צריכת היינות בישראל
 
נתון זה רב-משמעות הוא, שכן פילוח צריכת היין בישראל לפי סוגי היין הוא האינדיקטור המרכזי לשינוי המשמעותי שחל בדפוסי הצריכה שלנו. כבר בסקר שערכה חברת TGI Single Source בין 1999 ו-2000, לראשונה בתולדותנו כאומת יין מודרנית, איבד היין הלבן החצי-יבש (בקטגוריה זו בולטים בעיקר יינות אמרלד-ריזלינג, שתעשיית היין הישראלית התמחתה בהם), את הבכורה, והודח מקום השני (23.8% מהנשאלים): היינות האדומים היבשים כבשו את המקום הראשון, ולא צפוי שירפו ממנו עוד. היינות האדומים המתוקים שמרו, כצפוי, על קהל לקוחותיהם הנאמן, ששיעורם בקרב צרכני היין נאמד בסקר ב-23.2%. 
בסקר זה נבחנו גם הנתונים הדמוגרפיים של הצרכנים, ואלה העלו כמה מימצאים מעניינים:
בקרב צרכנים השותים יין בתדירות גבוהה, נמצא כי שיעור הגברים גבוה ב-36% מחלקם באוכלוסייה, וחלקם בפלח זה הוא 65%.
כן נמצאו בקרב קבוצה זו ייצוגי-יתר לשכבות גיל מבוגרות יחסית          (36% לגילאי 55-64; 54% לגילאי 65 ומעלה).
עוד נמצא כי בקרב הקבוצה המרבה יחסית לצרוך יין, יש ייצוג-יתר לאנשים שהכנסותיהם גבוהות מהממוצע (הכנסה ממוצעת הוגדרה על-פי עורכי הסקר בכ-8000 ₪ נטו בחודש למשק-בית).
בקבוצה זו קיים גם ייצוג-יתר לצרכנים החיים עם בן/בת זוג מחוץ למסגרת הנישואין. אפשר להסיק מכך די בבירור, אם כי הסקר אינו נוקב במפורש במימצא שכזה, כי רובם חילונים.
בקרב צרכנים הצורכים יין אדום יבש יותר מכל סוג יין אחר, נמצאו ייצוגי-יתר של 26% לגברים, 34% לצרכנים החיים עם בן/בת זוג מחוץ למסגרת הנישואין, ו-30% לבעלי השכלה אקדמית. ייצוג-יתר דרמטי     (45%) קיים בקבוצה זו לצרכנים שהכנסתם גבוהה בהרבה מהממוצע. חברי הקבוצה אף הביעו הזדהות עם היגדים שונים, שעולה מהם כי שיעור גבוה בקרבם מתאפיין בהשקפת עולם ליבראלית.
בקרב צרכנים הצורכים יין לבן חצי-יבש יותר מכל סוג יין אחר, נמצאו ייצוגי-יתר של 41% לאנשים החיים עם בן/בת זוג מחוץ למסגרת הנישואין (ושוב – זו אינדיקציה ברורה למדי להיותם חילונים), ו-19% לבעלי הכנסה גבוהה בהרבה מהממוצע. חברי קבוצה זו נטו להגדיר עצמם כ"מעודכנים ואופנתיים" וכמי שנהנים "להוציא כסף על ארוחה טובה במסעדה".
בקרב צרכנים הצורכים יין אדום מתוק יותר מכל סוג יין אחר, נמצאו כצפוי ייצוגי-יתר לדתיים וחרדים (של פי שניים ופי 2.5, בהתאמה, מחלקיהם היחסיים באוכלוסייה) וכן ייצוג-יתר, של פי 2 מחלקם באוכלוסייה, לבעלי השכלה עממית. חברי קבוצה זו נטו להסכים עם היגדים המבטאים השקפת עולם שמרנית.

 
בשורות הייבוא ויקבי הבוטיק
 
 
במחצית השנייה של 2002 היה הגרעין הקשה של אניני היין הישראלים עסוק בהיצע חסר התקדים של יינות מכמה עשרות בוטיק שונים. חלק קטן מיינות אלה אף זכה לתשומת לבה האוהדת של ביקורת היין הבינלאומית.
 
ואולם, מבחינת הציבור הרחב כמעט שאין יקבי הבוטיק קיימים בתודעה. נראה גם, שלפחות למחציתם אין בשורה מעניינת להציע – מבחינה מקצועית או מסחרית, וכי בשנים הבאות יקטן מספר יקבי הבוטיק הפעילים בישראל. בצד מגמה זו, יגדלו שיעורי הייצור של יקבי בוטיק מצליחים מסויימים.
 
תופעה רחבת-היקף וחשובה בהרבה היא בשורת ייבוא היינות לישראל. הייבוא גדל בשנים האחרונות בשיעור ניכר מאוד. בסוף שנת 2000 נאמד נתח השוק של היינות המיובאים בשוק היינות השולחניים (היינות המתוקים והמבושלים לקידוש אינם נכללים בתחשיב זה) בלמעלה מ-30% אחוז.
 
אף-על-פי-כן, יש לזכור כי עדיין רוב היין המיוצר והנצרך בישראל כשר. זאת, הואיל ורשתות השיווק, רוב המרכולים ונקודות מכירה רבות אחרות מקפידות לפי שעה על שיווק מוצרים כשרים בלבד.
 
תגובתה של התעשייה הישראלית לגידול בייבוא, הוגדרה על-ידי רבים בענף היין כ"מעט מדי, מאוחר מדי". ואף-על-פי-כן, לא נחה התעשייה הזו על שמריה בשנים האחרונות: כרמים של זני איכות (בעיקר שרדונה, מרלו וקברנה סוביניון) ניטעו בישראל בהיקפים חסרי-תקדים, לעיתים מוגזמים, וזנים חדשים הוחדרו (השנה משווקים שני יקבים ישראלים פינו נואר זני,סירה,קברנה פרנק ובבציר האחרון נבצרו בישראל גם ענבי סנג'ובזה וטמפרניו).
 
נכון להיום, מדובר בצעד נבון: המתמידים יותר מבין צרכני היין הישראלים, אימצו בחום את הנהייה הבינלאומית אחר יינות שרדונה, קברנה סוביניון ומרלו, בייחוד יינות מזנים אלה המיוצרים בסגנון "העולם החדש".
 
ואולם, בפיתחה של שנת 2005 מצוי ענף היין בישראל במצב של עודף היצע. במידה לא מבוטלת, משולם היום מחיר כמעט קולקטיבי על החלטה כמעט קולקטיבית של ראשי הענף, להקצות משאבים זעומים בלבד לפירסום,הדרכה,תערוכות שהיה יכול להגדיל את צריכת היין בישראל עוד יותר