נחום "חתולי" בן גל

מעומק הלב, לכבודו של יורד ים.

שורשים ד מבציר 2010, היין הרביעי בסדרה, מוקדש לזכרו של נחום "חתולי" בן גל ז"ל. חתולי הוא דודו (אח אביו) של דורון, מהימאים הטובים, האמיצים ופורצי הדרך בישראל הצעירה. לוחם, מורה, מחנך דורות של ימאים ישראלים ושייט מוכשר שידע תמיד איך לנצל את הרוח, כדי לחוות את העולם על המים.

חתולי היה דמות צבעונית ומיוחדת, וחיבורו אל היקב התבטא, מעל הכל, באהבה הדדית גדולה. נוכחותו ועצותיו הטובות של יורד הים המיוחד היו חלק בלתי נפרד מנוף היקב, עוד מימי היקב הראשונים. אהבת היין ואהבת הים העמיקו את הקשר ויצרו חיבור מלא בהנאה גדולה.

את שורשים ד אנו מקדישים לזכרו, עם שריקת כבוד של ימאים.

נחום בלוגלובסקי נולד בחיפה בחודש ינואר 1930. האב דב, חייל עריק מצבא רוסיה, הגיע לארץ בשנת 1920 והחל לעבוד בנמל חיפה. מספר שנים מאוחר יותר עלתה האם, אסתר, עם גרעין עולות מפולין. המפגש על הרציף הפך לזוגיות של ממש ובעקבותיו נולדו נחום ואחיו הצעיר בשלוש שנים, בן-ציון.

הכינוי "חתולי" דבק בו מילדות, בעקבות "תחביבו" למשוך בזנבות של חתולים בדרכו מבית הספר הביתה.

את שם משפחתו שינה נחום בעקבות תקרית שאירעה בשנות ה-60. הוא הפליג באניית צי הסוחר של "צים" לאודסה, כדי להעמיס דלק. אודסה היתה עיר הולדתו של אביו ולכן ביקש לטייל בה מעט. כשירד מהאנייה הוא נעצר. בבית המעצר נאמר לו כי הוא עריק מהצבא הרוסי. לאחר יומיים שוחרר, וכשחזר ארצה סיפר לו אביו כי ערק מהצבא הרוסי טרם בואו לארץ ישראל, בשנת 1920. נחום שב להפליג רק לאחר ששינה את שמו לבן-גל.

אהבת הים

את המשיכה לים קיבל חתולי בירושה מאביו, שכאמור עבד בנמל חיפה. כשהיה בן שבע נשלח על ידי אביו בספינות של ערבים לחו"ל, “כדי ללמוד את רזי הים". כבר בגיל צעיר הצטרף לתנועת הצופים ולצופי הים בחיפה והפך למנהיג טבעי. נער יפה תואר, אמיץ לב ומעל הכל - ימאי מצטיין.

עם הקמת מכמורת ב', הקימו בה חתולי וברוריה את ביתם וכאן גם נולדו גלית ומיכל.

חתולי בשירות המדינה

בשנת 1947, כשהיה בן 17, התגייס נחום לפלי”ם. הוא היה אחראי בקיבוץ נווה ים על הציוד ששימש להורדת מעפילים לחופי הארץ והשתתף בהפלגות של סירות דיג למחנות העצורים בקפריסין, כדי להבריח את אנשי הפיקוד ואת צוות ספינות המעפילים. “היינו מפליגים כדייגים בספינות דיג לקפריסין. הם היו משחדים את השומרים, בורחים לשפת הים והיינו מביאים אותם חזרה לארץ", סיפר. לצד זאת, הוא היה איש צוות באנייה שהבריחה נשק מוסתר לארץ.

במלחמת העצמאות השתתף בקרבות משמר העמק, כיבוש יפו ופתיחת כביש חיפה תל-אביב. בצה"ל שירת בחיל הים והדריך מתגייסים לחייל.

בהפוגה הראשונה במלחמת העצמאות, בחודש יוני 1948, נקלע במקרה עם שלושה ימאים מהפלי"ם למרכזה של פרשת אלטלנה. אנשי האנייה של האצ"ל, שהיתה עמוסה במעפילים ובתחמושת, ניסו לעגון במזח של כפר ויתקין, אך נתקעו. הם פנו למושב הדייגים מכמורת וביקשו עזרה מחתולי וחבריו, אותם חשבו לדייגים.  "הורדנו מהם בהתחלה מעפילים, קרוב לאלף, אחר כך המון תחמושת, נשק וחומרי נפץ. הם היו באים בלילה וביום הסתלקו”, סיפר.

חתולי וחבריו סיפרו למפקדם כי באנייה יש נשק. "ואז סגרו אותם ולא נתנו להם להוציא את הנשק... אחר כך היא הסתובבה וברחה דרומה, לחוף בתל-אביב. המלחמה בין ההגנה לאצ"ל הייתה אז כמו בין העזתים לנו. הייתה 'חגיגה גדולה', אמר.

ימאי, מורה ומחנך

עם סיום המלחמה החליט חתולי לפרוש מהצבא ומונה למנהל צופי הים בחיפה. נער צעיר ושמו כבר הולך לפניו כאחד הימאים הטובים בישראל הצעירה, אולי הטוב שבהם. אומץ לבו ומיומנותו במפרשים הפכו לשם דבר. כמדריך הכניס חידושים במבנה המפרש של הלווייתניות והיה הראשון שעשה שימוש במפרש משולש.

בשנת 1951 הציע לו רפאל רופין - בנו של ארתור רופין ומייסד כפר הדייגים מכמורת - להצטרף לבית הספר לדיג שביקש להקים ביישוב. בבית הספר הימי במכמורת, שהפך תוך שנים אחדות למבואות ים, לימדו את מקצועות הספנות והדיג. בהעדר כל ידע בהכשרת ימאים עבריים, חתולי, שהיה שם המורה הראשון לימאות, רכש ספרי לימוד באנגלית והתחיל לבנות מערכי שיעור שלמים בימאות, קשרים, מפרשנות; חלוץ החינוך הימי העברי. מבואות ים גיבש לעצמו שם של בית ספר המכשיר ימאים מהשורה הראשונה וחתולי הפך למחנך דורות של ימאים ישראלים.

בשנת 1953 ייסד מסורת של הפלגת תלמידים בסירות מפרש פתוחות – לווייתניות – לקפריסין. חתולי גם הקים את מתפרת המפרשים הראשונה בארץ, שפועלת מאז שנת 1951. סמלה, החתול, מעטר מאז את המפרשים שלה. בשנת 1967 ייסד את המגמה לספורט ימי במכון וינגייט וניהל אותה עד שנת 1987. במסגרת זו הכשיר מאות מורי ימאות לבתי הספר. בחופשות הקיץ הפליג חתולי בצי הסוחר ואף החל להפליג ביאכטות.

את היאכטה הראשונה הביא עם שותף בשנת 1969, תוך אחיזה במוט הגה וללא כל אמצעים אלקטרוניים, בהפלגה מאנגליה למעגן במכמורת. לאחריה הפליג בעשרות יאכטות, מוביל אותן מרחבי העולם לישראל ומדריך את בעלי היאכטות וצוותיהן ברזי ההפלגה במפרשים. מרגע שהיו מספיק יאכטות, החל להוביל תחרויות ביניהן, ואף יצא לתחרויות בחו"ל.

בשנת 1979 הוא וצוותו היו לישראלים הראשונים שחצו את האוקיאנוס האטלנטי, בהביאם את היאכטה "ג'יזל" מפלורידה למרינה בתל-אביב. בשנת 1982 חצה בשנית את האטלנטי עם יאכטה נוספת –"מיסטיק 2".

חתולי אהב את ההפלגה ביאכטות, את העצירות במקומות קסומים, לגימה של כוס משקה טוב על הסיפון, צעירים השזופים וצעירות חטובות, שקיעות במיקונוס וזריחות בסנטוריני.

בכיר השייטים

חתולי זכה בגביעים רבים ופעמיים בתואר הכבוד "בכיר השייטים בישראל". "לא יצר התחרות הוביל אותו, אלא השאיפה למקסם את יכולות הסירה והמפרשים ולנצל את תנאי הים והרוח עד הסוף, כדי להגיע כמה שיותר מהר ובאופן יותר מדויק", מספרת בתו, גלית.

"הוא היה קנאי להפלגה במפרשים ולניצול הרוח. יחד עם זאת, הוא לא נשאר מאחור עם ההפלגה הבסיסית אלא התעדכן ושילב את כל חידושי הטכנולוגיה בידע התיאורטי והמעשי בהפלגות ובתחרויות. את סירתו הקטנה טיפח, ממציא בכל יום פטנט חדש ומשכלל את הקיים. עוד לפני שהמציאו את המושג 'קיימות', חתולי ניצל כל חבל ומפרש עד תומו", מספרת רותי בר-סיני, חברתו לצוות השייט משך עשרות שנים.

הוא הפך למנצח קבוע בשיוטים במפרץ חיפה ובשיוט הערים בין הכרמל לתל-אביב, מפתיע את האחרים בקורס ההפלגה בו בחר להפליג, מגיח מכיוון לא צפוי וחוצה את קו הסיום לפני כולם.

עד הרגע האחרון השתתף חתולי בכל תחרות, יוצא ממכמורת עם ליל או עם שחר, שעות לפני כולם. חד ובהיר על קו הזינוק עסק בחישובים, כאילו זוהי התחרות הראשונה שלו. לשאלות שנזרקו אליו מכל סירה: "חתולי, מה נשמע?" היה משיב: "אם נפגשים כאן, הכול בסדר!".

דואג שהשמש תשקע

בשנים האחרונות מיעט להפליג, אבל היצר לצאת לים מעולם לא נרגע. מדי ערב היה יורד על אופניו לשבת עם בן-ציון אחיו על סיפון היאכטה, ללגום יין או משקה אחר, להשתכשך במים ו"לדאוג שהשמש תשקע".

על מיעוט ההפלגות הוא פיצה במועדון השיט של מכמורת ובישיבות מול הים, תמיד מוקף צעירים וצעירות הבולעים בשקיקה את סיפוריו.

נחום הותיר את גרושתו ברוריה, שתי בנות, ארבעה נכדים וצוות נאמן שליווה אותו במשך עשרות שנים.

אנו מנציחים היום את זכרו של אדם מיוחד,

עם יין שהולם את דרכו ואת חייו.